לירון צוקרמן – כנען על תחייתה של המציאות המדומה

מציאות מדומה כמוצר צריכה חוויתי להמונים קיימת כבר משנות השמונים.

ילדי שנות השמונים שבינינו אפילו זוכרים את מרכז המציאות המדומה קצר הימים בדיזינגוף סנטר, שהבטיח המון וקיים מעט מאד – בעיקר כי הוא סיפק בהייה בגרפיקה לא ברורה תוך ספק ירייה ברובה, ספק ירייה באפלה ונפנוף ידיים.

כן, גם זה נחשב בזמנו מציאות מדומה. גם חברות המשחקים הגדולות ניסו את כוחן במציאות מדומה בעבר ללא הצלחה – הכישלון הגדול ביותר בתולדות נינטנדו, למשל, הוא קונסולת הVIRTUAL BOY שפותחה על ידי הענקית היפנית ב1995, ונחשבת עד היום לפצע שלא הגליד. הסיבה לאותו כישלון היתה, כמובן, הטכנולוגיה הלוקה בחסר. הכשלון שלהם הספיק כדי להדליק נורת אזהרה לכל שאר חברות המשחקים והטכנולוגיה שזנחו את התחום. ואז בKICKSTARTER מוצלח במיוחד הגיחה למציאות הממשית חברת OCULUS והצליחה, באמצעות הבטחה בלבד, לגייס הרבה יותר מממה שביקשה והרבה יותר ממה שאי פעם מישהו חזה שחברה לא מוכרת תצליח לגייס. אולי זה היה עניין של טיימינג נכון ואולי הבטחה שכולם חיכו שתגיע, אבל הKICKSTARTER הזה הצליח להפוך את המציאות כפי שאנחנו מכירים אותה על פיה והרי לכם – מציאות מדומה. זה קרה ב-2013 והשאר היסטוריה…. האמנם?

יצא לי לשמוע לא מעט לאחרונה אנשים שמספידים את המציאות המדומה. משפטים כמו: “זהו, עוד רגע זה כבר לא כאן”, “כולם כבר מחפשים את הדבר הבא” , “אז מה הלאה?” ומשפטים מעין אלה, כעד שכמעט השתכנעתי שהם צודקים ואני צריכה לחפש מקצוע אחר. אבל אז, לפני כחודש, השתתפתי, במסגרת ההרצאות שאני מעבירה בנושא, בפאנל של משחקי מחשב והצגתי בקצרה מספר מכשירי מציאות מדומה. העיניים בקהל נפערו לרווחה, ידיים רבות הונפו באוויר בשלב השאלות וכשעברתי לדבר על HOUSEHOLD DEVICE (מוצר שקיים בכל בית) – רובם ככולם קימטו את מצחם. בקהל היו כמאה משתתפים, רובם בשנות העשרים לחייהם, אך כששאלתי למי יש בבית מכשיר מציאות מדומה מסוג כלשהו (קארדבורד, גיר VR, אוקיולוס , חיקוי סיני זול או כל device name dropping כלשהו) – נפלה דממה. מישהו אחד לחשש ממרכז הקהל שהציעו לו בחברת הסלולר שלו מכשיר והוא התלבט אם לקנות… לפיכך, האם אכן ניתן להספיד את המציאות המדומה?


אני כמובן מודעת לכך שהרצאה בפני כמאה ישראלים אינה מדגם מייצג, אפילו אם מדובר בסטודנטים לתקשורת, אולם האם ניתן להסיק מכך דבר מה על הקיום המתחיל או הנגמר של המציאות המדומה? כנראה שכן.
לחוויה יחידנית זו אוסיף פעילויות קידום יום יומיות שאנחנו מפתחים עבורן תוכן לVR ונפגשות ברחוב הישראלי בתגובות של התלהבות, שמחה ורצון להתנסות, כאשר הרוב המוחלט נתקל בחוויות מציאות מדומה בפעם הראשונה, ואם נדמה שמדובר בקהל ישראלי מקופח לא מעודכן, אספר שתגובות דומות מתקבלות גם מאנשי שיווק שאיתם נפגשתי בשנה האחרונה ברחבי העולם.
כמי שמתעסקת בפיתוח תוכן למציאות מדומה כבר מעל שלוש שנים, אני יכולה להעיד שהטכנולוגיה הולכת ומתפתחת מיום ליום. מכשירים שונים מתווספים לרפרטואר והמחירים יורדים. במקביל, מתרחשת חשיפה גדולה יותר לעצם קיום המוצר והיכולת ויחד עם זאת – במקרה הזה, ידע אינו בהכרח כוח. זאת מפני שכוחה של המציאות המדומה היא בהתנסות ממקור ראשון ולא בידע. לצורך העניין, גם מאמר זה עצמו, אינו מספיק בכדי לתת ואף לא נגיעה ממה היא חוויית מציאות מדומה בשום רמה שהיא, שכן אני יכולה להכביר במילים מכאן ועד ליקום מקביל, אבל אני לא יכולה מכאן, לקחת אתכם לשם, לא כמו שמציאות מדומה יכולה, ובכך כוחה.

כוחה של המציאות המדומה, כפי שהיא מוכרת לנו אנשי המקצוע, היא בעוצמת החוויה. ההגדרה היבשה אומרת שמציאות מדומה היא סימולציה של סביבה באמצעות מיכשור כלשהו (האפשרויות הולכות ומתרחבות גם בעת כתיבת מילים אלו, כך שלא ארחיב בנושא מבחירה) על מנת לתת אשליה של…לא משנה של מה. אולם, המציאות המדומה עברה את שלב ה”לדמות” והיא פועלת היום בזירה של תחושות. הרבה יותר חשוב לנו לתת לכם חוויה בלתי נשכחת, שתחסירו פעימה, שתתפעלו, שתהנו, שתחוו משהו ייחודי, שתתנסו, שתתרגשו מאשר שתאמרו: “וואו, זה מאד מציאותי” כי בשביל זה חברים, יש את המציאות. רבים סוברים שהסיבה שמציאות רבודה (מציאות הנחשפת על פני רובד המציאות עצמה באמצעות מצלמה של מכשיר חכם למשל) לא זכתה להצלחה עד לאחרונה, על אף קיומה רב השנים, זאת מפני שאנשים מעוניינים באשליה, באסקפיזם ולא במרחב המוכר להם. על סמך טענה זו ניתן להסביר בקלות יתרה את ההצלחה של “פוקימון גו” שלא חידש כלום במרחב הטכנולוגי מאחר והוא משתמש בטכנולוגיה הקיימת כבר שנים רבות, אולם הוסיף לה מימד אשלייתי הגורם לה להיות הרבה יותר מעניינת מהמוכר מהיום יום.


רבים אמרו בתחילת הדרך של המציאות המדומה להמונים (בסך הכל לפני שלוש שנים, כן?): “המציאות המדומה כאן כדי להשאר”. גם מתוך המהללים, קמו המספידים לאחרונה שאומרים שבמקרה הטוב, אם בכלל, תהפוך המציאות המדומה לנחלתם של גיימרים בלבד, וגם אז : “יהיה להם קשה לשבת עם קסדה על הראש שעות ולשחק”. אבל, למורת המספידים, כנראה שכל עוד יש חברות כמו שלנו שדואגות לייצר תוכן איכותי, משתנה, מתחדש ועדכני, המציאות המדומה לא בדרך לבית הקברות (אולי במשחקי אימה), היא מקסימום תשתנה, ואת זה אנחנו הרי אוהבים בתור יוצרים. ואפילו יותר טוב מזה – אתם תוכלו לשנות אותה בעצמכם ולו רק באמצעות מבט ממוקד.
אז נכון, כעת לא בכל בית במדינות המפותחות נוכח מכשיר מציאות מדומה, אך מומחים משערים שזה עניין של שנתיים – שלוש. ומה יקרה אז? כשלכולם יהיה, יימאס להם? התשובה היא לא. כשלכולם יהיה, כולם ירצו לשחק, לחוות ולהרגיש ואז העבודה שלנו תהיה אפילו הרבה יותר מאתגרת כי נצטרך להפעיל אצלכם טווח של תחושות בכל חוויה ואף להמציא תחושות חדשות. אני אישית מחכה לאתגר.

לירון צוקרמן-כנען היא שותפה בחברת ה- VR הראשונה בישראל – EDGE-MT.COM