סיכום שנה בשטחים: מעשי הרג נפשעים, אלימות מתנחלים, זינוק בהריסת בתים

במהלך 2020 הרגו כוחות הביטחון 27 פלסטינים, בהם 7 קטינים. 1 מהם נהרג ברצועת עזה, 23 בגדה המערבית (כולל מזרח ירושלים) ושלושה בתוך ישראל.

מתוך 16 מקרי הרג בגדה המערבית שתיחקר בצלם, לפחות ב-11 מקרים הפלסטינים שנהרגו לא סיכנו את חייהם של אנשי כוחות הביטחון או של אנשים אחרים כלשהם – אם בעת שנורו ואם בכלל – ואנשי כוחות הביטחון ירו בהם ללא כל הצדקה. להלן כמה דוגמאות:

– איבראהים אבו יעקוב, בן 34 מכיפל חארס, נורה בגבו ממרחק בעת שטייל בכפרו ומת מפצעיו זמן קצר לאחר מכן. פלסטינים השליכו בקבוק תבערה לעבר מגדל צבאי בכניסה לכפר, אך אבו יעקוב לא היה קשור לכך.

– איאד אל-חלאק, תושב ואדי אל-ג’וז בן 31, על הרצף האוטיסטי, נורה בידי שוטרי מג”ב לאחר שנמלט מהם. אל-חלאק נורה בעת ששכב על הקרקע, ולאחר שאשת צוות מהמוסד בו נהג לבקר מדי יום ניסתה להסביר לשוטרים כי הוא בעל מוגבלות.

– עלי אבו עליא, תושב אל-מור’ייר, בן 15, וזייד קייסיה, תושב מחנה הפליטים אל-פוואר, בן 17, נהרגו שניהם מירי צלפים ממרחק רב, כאשר פלסטינים יידו אבנים לעבר חיילים שנכנסו ליישובים בהם הם גרים. שניהם צפו בעימותים – אבו עליא על הקרקע, במרחק של 150 מטרים מהחיילים, וקייסיה מגג ביתו, במרחק של כ-100 מטרים מהצלף שהרגו.

– טארק בדוואן, שוטר פלסטיני, תושב ג’נין בן 25, לא לקח חלק בעימותים שהתנהלו בין צעירים פלסטינים לחיילים שנכנסו לעיר. למרות זאת חייל ירה בו, כפי שתועד במצלמת אבטחה שמותקנת בתחנת המשטרה שבפתחה עמד.

– בדר נאפלה, תושב קפין בן 19, נורה בצווארו בידי חייל ישוב בג’יפ ממוגן, במהלך הפגנה בסמוך לגדר ההפרדה שהוקמה בסמוך ליישוב, לאחר שיידה אבנים לעבר הג’יפ.

– נור שקייר, תושב סילוואן בן 36, ואחמד עריקאת, תושב אבו דיס בן 26, נורו למוות שניהם בידי אנשי כוחות הביטחון שמוצבים במחסומים שמסביב לירושלים. שקייר, שלדברי המשטרה פגע במכוניתו בשוטר לאחר שבבדיקה הגיש לשוטרים מסמכים שאינם שלו, נמלט מהמחסום ונורה על-ידי אנשי כוחות הביטחון כשהיה כבר במרחק של כמה מאות מטרים מהמחסום, כשמכוניתו עמדה לצד הכביש. עריקאת נורה בידי שוטרי מג”ב לאחר שפגע במכוניתו בשוטרת מג”ב. עריקאת, שלא היה חמוש, נורה מיד כשיצא ממכוניתו, בעת שכבר לא נשקפה ממנו סכנה.

ברצועת עזה הרגו כוחות הביטחון פלסטיני אחד וביזו את גופתו

בסוף 2019 נפסקו “הפגנות השיבה” ברצועת עזה, שבמהלכן אנשי כוחות הביטחון ירו ירי חי על מפגינים לא חמושים, שעמדו מצידה השני של הגדר, והרגו מעל 220 מפגינים.

במהלך 2020 ישראל הרגה פלסטיני אחד ברצועת עזה – מוחמד א-נאעם, תושב ח’אן יונס בן 27, פעיל בזרוע הצבאית של הג’יהאד האיסלאמי, לאחר שלטענת הצבא הוא ופעיל נוסף ניסו להניח מטען בסמוך לגדר המערכת. לאחר הריגתו, חיילים ירו לעבר פלסטינים שניסו לפנות את גופתו מהמקום, ופצעו שניים מהם, ודחפור צבאי הרים את הגופה באוויר וטלטל אותה, תוך ביזוי הגופה.

שלושה פלסטינים נוספים תושבי הרצועה, אחד מהם קטין בן 17, נהרגו לאחר שנכנסו לישראל ולטענת הצבא אחד מהם השליך שני מטענים לעבר חיילים.

בנוסף, במהלך 2020 נהרגו באירועים שונים שלושה ישראלים בידי פלסטינים – שי אוחיון, בן 39, אזרח ישראלי נהרג בשטח ישראל, אסתר הורגן, 52, אזרחית ישראלית וכן החייל עמית בן יגאל, בן 21, נהרגו בגדה המערבית.

ישראל מיישמת בגדה המערבית מזה שנים מדיניות פתיחה באש מופקרת ובלתי חוקית. מדיניות זו זוכה לגיבוי מלא מהדרג המדיני, מהדרג הצבאי וממערכת המשפט – המפגינים כולם אדישות מוחלטת לתוצאותיה הקטלניות הידועות מראש. כדי להצדיק את מדיניותה זו, ישראל טוענת כי היא חוקרת את המקרים – ואולם טענה זו נועדה רק לחסום ביקורת: מטרת החקירות – הנדירות לכשעצמן – היא טיוח ורובן נסגרות בלא כלום. ממילא, תועלתן של חקירות אלה מוגבלת שכן הן מתמקדות – בהגדרה – רק במקרים החריגים וההוראות והמדיניות מעולם לא נבחנות.

גם במקרים החריגים בהם מועמדים אנשי כוחות הביטחון לדין בעקבות הריגת פלסטינים, סעיפי האישום נגדם והעונשים המוטלים עליהם, במקרה שהורשעו, אינם משקפים את חומרת המעשים. כך, במהלך שנת 2020, שני חיילים שהרגו פלסטינים בשני מקרים שונים, הורשעו בהפרה של הוראות הפתיחה באש ובגרימת מוות ברשלנות, ונגזרו עליהם 45 ו-90 ימי עבודות צבאיות בהתאמה.

דיוקנו של איאד אל-חלאק על גדר ההפרדה בבית לחם. צילום: אמין רמאל
הריסת בתים
על אף המשבר הבריאותי והכלכלי חסר התקדים, ישראל האיצה בשנה האחרונה את קצב הריסת הבתים בגדה המערבית ובמזרח ירושלים. בשנת 2020 יותר פלסטינים איבדו את ביתם בגדה המערבית (כולל מזרח ירושלים) מאשר בכל שנה מאז 2016, שהייתה שנת שיא מאז החל בצלם לאסוף נתונים אלו.

סך הכול איבדו את ביתם השנה, כתוצאה ממדיניותה של ישראל, 1,006 פלסטינים, בהם 519 קטינים, שגרו ב-273 בתים. לשם השוואה, ב-2019 כולה איבדו את ביתם כתוצאה ממדיניות הריסת הבתים של ישראל 677 פלסטינים, ב-2018 – 397, וב-2017 – 528

בנוסף, ישראל הרסה במהלך שנה זו 456 מבנים שלא למגורים ומתקני תשתית. נתון זה כולל תשתיות הומניטריות כגון בורות וקווי מים ותשתיות חשמל, ההכרחיות לשמירה על תנאי תברואה ועל בריאות התושבים בכל עת ובמיוחד בתקופה זו.

ישראל נתלית באמתלה של “אכיפת חוק” להצדקת ההרס הנרחב של בתים ותשתיות אך אין כל קשר בין חוק לבין מדיניות זו: מנגנוני התכנון שיצרה ישראל – של המנהל האזרחי בגדה ושל עיריית ירושלים במזרח ירושלים – פועלים כדי לחנוק כל אפשרות של פיתוח ובנייה פלסטיניים ואינם מאפשרים לפלסטינים לבנות את בתיהם. מנגנונים אלה עוסקים בעיקר בהרס מבנים – במקום בתכנון שישקף את צרכי התושבים בהווה ובעתיד.

אלימות מתנחלים בשירות המדינה

בשנת 2020 תיעדו תחקירני בצלם 248 מקרים של אלימות מתנחלים בגדה המערבית. אלה כללו 86 תקיפות גופניות, שבמהלכן נפצעו 75 פלסטינים; 27 מקרים של רגימת בתי תושבים; 17 תקיפות של כלי רכב נוסעים; 147 מהמקרים כוונו נגד חקלאים פלסטינים או ברכושם, בהם 80 מקרים של נזק לעצים וגידולים חקלאים בבעלות תושבים פלסטינים, כולל השחתה של מעל 3,000 עצים. 39 מקרים של אלימות מתנחלים התרחשו במהלך עונת מסיק הזיתים, אשר החלה השנה בתחילת אוקטובר ונמשכה עד סוף נובמבר.

72 מהמקרים הללו התרחשו בנוכחות חיילים, שוטרים או נציגים של המת”ק, שלא פעלו כדי לעצור את הפגיעה בפלסטינים וברכושם. ב-28 מקרים חיילים פיזרו תושבים פלסטינים באמצעות ירי גז מדמיע, רימוני הלם, כדורים מתכת מצופים גומי, ולפחות בחמישה מקרים אף באש חיה. לפחות 12 פלסטינים נעצרו בידי הרשויות הישראליות במהלך אירועים אלה.

מעשי אלימות אלה לא יכולים היו להתרחש ללא הגיבוי הגורף שמעניקה להם המדינה. כוחות הביטחון מעניקים להם גיבוי בזמן אמת ומערכת אכיפת החוק מעניקה להם גיבוי בדיעבד: ברוב המכריע של המקרים לא נפתחת כלל חקירה ואיש אינו נדרש לתת את הדין על הפגיעה בפלסטינים. במקרים הבודדים שבהם נפתחות חקירות, הן נסגרות לרוב בלא כלום. במקרים החריגים עוד יותר, שבהם מוגשים כתבי אישום – סעיפי האישום רחוקים מלתאר את חומרת המעשים ועל הנאשמים נגזרים עונשים מגוחכים.

שגרת כיבוש

הכיבוש המתמשך של הגדה המערבית אינו רק שאלה פוליטית-תיאורטית. לכיבוש יש ביטוי יומיומי, קבוע, בחייהם של תושביה הפלסטינים והוא כרוך בשגרה יומיומית ואלימה – פעמים באופן גלוי לעין ופעמים רבות באופן סמוי. בצלם מתעד שגרה זו באופן שוטף והתמונה המלאה משתקפת בנתונים שמפרסם המת”ק הפלסטיני:

חיילים נכנסים כל יום – וכל לילה – לבתי פלסטינים בכל רחבי הגדה, תוך שהם מפרים את שגרת חייהן של משפחות, מטילים אימה על בני הבית ופוגעים בפרטיותם. במהלך 2020 פלשו כוחות הביטחון לפחות 3,000 פעמים לכפרים ולערים פלסטיניים ולפחות ל-2,480 בתים של פלסטינים.

הצבא מגביל את חופש התנועה של התושבים הפלסטינים בתוך הגדה כראות עיניו ומשבש את חייהם. חיילים סוגרים כבישים באופן זמני או קבוע, מעכבים פלסטינים במחסומים, דורשים מהם לציית להוראותיהם, משפילים אותם ולפעמים גם נוקטים נגדם אלימות פיזית. במהלך 2020 הציבו כוחות הביטחון לפחות 3,524 מחסומי פתע, בנוסף לאלה הקבועים.

הצבא מבצע מעצרים ברחבי הגדה. רבים מהמעצרים נערכים בלילה, כשהתושבים, וילדיהם, נשלפים ממיטותיהם באישון לילה. חלק גדול מהמעצרים נעשה תוך שימוש באלימות מילולית וגופנית, כשלבני המשפחה לא נמסר לאן נלקחים העצורים, מדוע ומה צפוי להם. במהלך 2020 עצרו כוחות הביטחון לפחות 2,785 פלסטינים.